אילנה בר נפטרה ב23.2.2008

שלום לכולם,

אני מצטער להודיע שאמי נפטרה לפני כחודש, עקב סיבוכים של דלקת ריאות.

עצוב כל כך, כשכבר היה נדמה שהדברים הולכים להסתדר, שהיא נלקחה מאיתנו.

הרבה קרה מאז הפוסט האחרון שעידכנתי:

1. אמי בילתה כחמישה חודשים במחלקה לאחר ההשתלה, עקב פגיעה לא לגמרי ברורה במערכת העצבים ובמח.

2. ההשתלה שלעצמה עברה בהצלחה, ולאחר תקופה מאוד לא פשוטה, שבה היא לא אכלה כשלושה חודשים, היא השתחררה מהמחלקה למוסד שיקומי “מעונות מכבי” בתה”ש.

3. לאט לאט אמי השתקמה, גם גופנית וגם מנטלית. מהזנה דרך זונדה הנכנסת לבטן (פג) עד אכילה עצמאית, מחוסר יכולת לנוע עד הליכה עם הליכון. אמי פשוט חזרה לעצמה.

 4. אחרי כחודשיים ומשהו הובלה אמי בחזרה לבית החולים, במצב קשה של דלקת ריאות. המצב היה קשה, אך הצליחו להשתלט עליו. שבועיים ומשהו לפני שהיא השתחררה עוד היה נדמה שהנה היא יוצאת (הביתה), אבל זה לא קרה.

ההתדרדרות היתה די מהירה, ריאות שתפקדו פחות ופחות, חמיצות בדם, מערכות שהחלו לקרוס.

בשבוע האחרון לחייה היא היתה מונשמת ולא ממש בהכרה. אחרי כמה ימים הובהר לנו שכבר אין מה לעשות.

הסוף לא אחר להגיע בלילה שבין שישי לשבת. היא לא סבלה.

יהא זכרה ברוך.

הייתי רוצה להוסיף כמה מילים בשני נושאים:

א. תודה רבה לצוות הרפואי והטיפולי במחלקות “המטואונקולוגיה” ו”השתלות מח עצם”, על כל ההשתדלות, המאמצים, התקווה המשותפת , ואהבה שהעניקו לאמי ולנו.

תודה גם לצוות הרפואי והשיקומי ב”מעונות מכבי”, על שהצליחו להעניק לאמי ולנו את אמי בחזרה, כפי שהיתה. ולו אם זה היה רק לחודשים ספורים.

תודה רבה רבה לאמי, על רוח הלחימה, ועל התקווה והאופטימיות שלימדה אותנו בכל השנה האחרונה.

ב. חברה, אל תוותרו על האופטימיות. החיים לא קלים, אבל הקשיים והצרות הם חלק בלתי נפרד מהם.

האושר מצוי ברגעים הקטנים, ורגעים של אושר הם תמיד חולפים, והזמן לעולם לא עומד מלכת.

אל תוותרו אף פעם, ולו רק בשביל לזכות בעוד כמה רגעים קצרים של אושר. גם כשהכל נראה חסר תקווה, אין לדעת מה ילד יום.

לא אשכח אותך, אמא